אחת מאבני הבניין של המיינדפולנס היא החמלה. החמלה, יכולת להזדהות ולהיות עם הכאב והקושי של השני. יש שמסבירים שהמילה באנגלית compassion מגיעה במקור שלה מ״להיות עם הצער״ של השני.
בתורה מופיעה ההזדהות עם השני ועם הסבל שלו אצל משה רבינו בספר שמות: ״וַיְהִי בַּיָּמִים הָהֵם וַיִּגְדַּל מֹשֶׁה וַיֵּצֵא אֶל אֶחָיו וַיַּרְא בְּסִבְלֹתָם..״ (שמות ב׳, יא׳). משה גדל, יוצא אל אחיו ורואה את הסבל שלהם. הוא לא מתעלם מהסבל שלהם.
למרות שמשה רבינו חי בארמון פרעה והיה יכול להגיד – זה לא קשור אלי, הוא לא התעלם. זאת אחת התכונות הקשורות לחמלה וגם לערבות ההדדית ולתפיסה ״בשבילי נברא כל העולם״.
כל יום בבוקר אנחנו אומרים – מודה אני לפניך מלך חי וקיים שהחזרת בי נשמתי בחמלה, רבה אמונתך. בתוך הפסוק הזה מקופלות כמה וכמה תכונות ומידות נפלאות – מודה, בחינת ההודיה שנדבר עליה בפוסט נוסף, החמלה – העובדה שהשם יתברך מחזיר את הנשמה לתוך האדם בחמלה מתוך רצון להיטיב והאמונה – האמונה של השם יתברך באדם שיעשה טוב היום, שישתמש בזמן שלו בצורה חיובית ומועילה לעצמו ולכל החברה.
לפתח את החמלה בתוכנו, ללמוד להתבונן מתוך עיניים של חמלה ולא מתוך עיניים שופטות ומצמצמות. לפתח חמלה זה גם לפתוח את הלב ולהבין שמה שאני רואה מולי קשור אלי.