״אא"ז מו"ר ז"ל הגיד בשם הרב מפרשיסחא עמ"ש ואמר כו' על כי אין אלקי בקרבי מצאוני כו'. כי נחשב לחטא. שצריך כל איש ישראל להאמין כי השי"ת בקרבו כו'. ומ"מ אמת הוא כי כשיש השראת השכינה אין מגע נכרי לאדם כדכ' וראו כו' כי שם ה' נקרא עליך ויראו ממך. אך כי [*אין] אלקי בקרבי כו' כשאדם נופל מבטחונו בהשי"ת ואומר כי [*אין] אלקי בקרבי עי"ז מצאוני כו'. ולזאת נכתב פרשה זו שיחזק האדם עצמו לבטוח בהשי"ת. ולהאמין כי הוא שוכן בקרבנו. ועי"ז יהי' התגלות שמו ית' עלינו להיות נשמר מכל דבר רע ח"ו כנ"ל:״ (שפת אמת, שבת שובה)
מסביר השפת אמת בשם אביו שאמר שבשם הרב מפרשיסחא זצ״ל שכשכתוב ״..וְאָמַר בַּיּוֹם הַהוּא הֲלֹא עַל כִּי אֵין אֱלֹהַ-י בְּקִרְבִּי מְצָאוּנִי הָרָעוֹת הָאֵלֶּה.״ (דברים לא, יז) הכוונה היא שאדם נפל באמונה שהשם יתברך בקרבו. זאת אומרת שהוא שוכח את הנקודה האלוקית שבתוכו ולכן מצאו אותו כל אותן הרעות. בפשט הדברים מדובר על חטאים ובעומק החטא הוא השכחה של המהות האלוקית שלנו.
ולכן מסביר השפת אמת שהפרשה הזאת והדברים הללו לא אמורים חס ושלום להרחיק אותנו אלא להפך להחזיר לנו את הבטחון בהשם יתברך ולא סתם אלא הבטחון בכך שהשכינה כאן והשם יתברך כאן איתנו בתוך כל מצב וכל מקום שאנחנו נמצאים ועל ידי האמונה הזאת הוא מסביר יהיה התגלות שמו יתברך עלינו.
